<h1>הבתים — שערי נטילת ידים שער חמישי</h1>
<h2>דף קה.</h2>
מים ראשונים צריך להגביה ידיו עד שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים, ואחרונים צריך שישפיל ידיו למטה, כדי שיצא כל [כח] המלח שעל ידיו. מים ראשונים ניטלין בין על גבי כלי בין על גבי קרקע, ומים אחרונים אין נטלין אלא על גבי כלי, לר"ם. יש מי שפסק אין נטלין על גבי קרקע אבל נטלין על גבי קשין ועצים. מים ראשונים אין נטלין אלא מן הכלי, מים אחרונים מכל דבר. מים ראשונים נפסלין במלאכה ובדברים אחרים שבארנו, מים אחרונים אין נפסלין בכך. מים ראשונים צריכין נטילה עד סוף פרקי האצבעות מים אחרונים אין צריכין נטילה אלא עד הפרק האמצעי ודיו, שאין המאכל מגיע מכאן ואילך. ויש מי שכתב שגם האחרונים צריך עד הפרק.
מים ראשונים נטלין בין בחמין בין בצונן, מים אחרונים אין נטלין בחמין שהיד סולדת בהן, מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא, ואם אין היד סולדת בהן מותר. יש מי שפסק אע"פ שהיד סולדת בהן נוטלין בהם הידים. והראשון נראה עיקר. מים ראשונים אין נטלין מחמי טבריא כמו שבארנו, מים אחרונים נטלין מהם אם אין היד סולדת בהן. מים ראשונים אם שפשף ידיו זו בזו צריך שיזהר שלא יגע חוץ מן המקום שנפלה בו המים, מפני שהמקום שלא נטל מטמא את המקום שנטל, מים אחרונים אין מקפידין בכך. מים ראשונים אין נטלין לחצאין שאין הידים טהורות לחצאין מים אחרונים נטלין לחצאין.
<h2>דף קו:</h2>
יש מי שכתב מה שאמרו נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום, לא יועיל עליהם התנאי למים האחרונים, מפני שהם באים להעביר הזוהמא. לפיכך מי שאין לו מים אלא כדי נטילה אחת, לט ידיו במפה ואוכל ונוטל באחרונה מאותן מים שיש לו, ואע"פ שאכל במפה חוששין שמא מלח סדומית עברה את המפה.
מים ראשונים אם שפשף ידיו בגופו או בכותל אחר הנטילה צריך נטילה אחרת, שמא נגע במאכולת או בזיעה או בשרץ שעל גבי הכותל או ברוק שעליו. אבל אם שפשף כן במים אחרונים אין צריך רחיצה, שאין הנטילה אלא מפני המלח וכבר עבר זה בנטילה, ויש מי שאמר שהנוטל ידיו לברכה, הואיל ונטילה זו מפני הברכה אם שפשף ידיו בגופו או בכותל צריך נטילה אחרת. מים ראשונים מועיל בהן תנאי בשחרית כמו שבארנו, ומים אחרונים אין מועיל בהם תנאי. מים ראשונים אין שאר המשקין מטהרין את הידים מלבד היין כמו שבארנו, אבל מים אחרונים נטלין בכל מיני משקה.
נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום, ואינו צריך ליטול על כל אכילה, והוא שלא הסיח דעתו מהם, אבל אם הסיח דעתו מהם צריך שיטול ידיו בכל עת שצריך נטילה, לר"ם. יש מן הגדולים שפסק שלא התירו דבר זה אלא בשעת הדחק, אבל שלא בשעת הדחק צריך ליטול בכל עת שצריך נטילה. ומדברי הר"ם נראה בין בשעת הדחק בין שלא בשעת הדחק, וזה עיקר. יש מי שכתב מי שנטל ידיו בשחרית והתנה ולא הסיח דעתו אם רוצה ליטול ידיו אינו מברך עליהם, הואיל והוא פטור מן הנטילה, ואם יברך עובר משום לא תשא שמברך ברכה שאינה צריכה.
<h2>דף קז:</h2>
לט אדם את ידיו במפה ואוכל בהן פת או דבר שטבולו במשקה, אע"פ שלא נטל את ידיו, לר"ם. כתב הראב"ד לא התירו דבר זה אלא לכהנים אוכלי תרומה מפני שכהנים זריזין הם. ונראין דברי הר"ם שלאוכלי חוליהן בטהרה הוא שלא התירו אבל בחולין עצמן נראה שמותר. המאכיל לאחרים אין צריך נטילת ידים, והאוכל צריך נטילת ידים אע"פ שאינו נוגע במאכל אלא אחר הוא מאכילו. והוא הדין לאוכל במגריפה שצריך נטילת ידים, ואסור להאכיל מי שלא נטל אע"פ שהוא נותן לתוך פיו, לר"ם.
<h2>דף קכב:</h2>
יש מן הגדולים שכתב שצריך לחזר אחר מים לסעודה כדרך שאמרו בתפלה עד ארבעה מילין. ויש מן הגדולים שפסק שאם לא מצא מים מקנח בצרור או בקיסם וכיוצא בזה כדרך שאמרו בתפלה. ויש מי שאמר שלא יצא ידי נטילה בקנוח צרור או קיסם אפילו בשעת הדחק.
